משבר המים


 

משבר המים בישראל

 

מאת: יעל קירו ונעה סינגר

 

מבוא

ישראל היא מדינה השוכנת בגבול המדבר ולכן כמות המשקעים השנתית נמוכה יחסית ואידוי המים גבוה. עובדה זו, יחד עם האוכלוסייה הצפופה יחסית בישראל, הם אלו שיוצרים את המחסור העיקרי במים בארץ. על אף ההצלחה הגדולה בניצול מקורות המים והשבת מי קולחין, משאבי המים הטבעיים, וקצב המילוי החוזר שלהם ע"י גשמים כבר לא מצליחים לספק את הצרכים של הציבור, החקלאות והתעשייה, מה שהוביל את מדינת ישראל, בעקבות רצף שנות הבצורת בשנים האחרונות, למשבר מים חריף ולנזק למקורות המים.

 

מקורות המים

בישראל, שלושה מקורות מים טבעיים עיקריים: הכינרת, אקוויפר ההר ואקוויפר החוף. אקוויפר ההר והחוף הם מאגרי מי תהום. רוב מאגרי המים בישראל הכוללים מאגרי מים  עיליים (כנרת, נחלים מאגרי שטפונות) ומי תהום בצפון במרכז ובערבה מתחדשים באופן חלקי לפחות מדי שנה בעונת הגשמים. בדרום הארץ מצויים מאגרי מים עתיקים (פוסיליים) שאינם מתחדשים וסופם להתכלות עם תום ניצולם. בעוד הכנרת מתמלאת ביתר קלות משיטפונות באגן ההיקוות שלה, התחדשות המעינות ואגני מי התהום מתאפשרת דווקא מחלוקה מפוזרת ומדורגת של אירועי הגשם. חלחול מיטבי למי תהום מתרחש כאשר הקרקע ברווית יתר לפרקי זמן ארוכים. רוב המעינות מרוכזים מעמק בית שאן וצפונה לאורך שבר הירדן, בעוד שאת מי התהום ניתן למצוא דווקא באקויפרים עמוקים מתחת לרכסי הגליל,יהודה ושומרון, ובאקוויפר החוף הרדוד יותר הפרוש מחיפה ועד לעזה. אקוויפרים הם מאגרים תת קרקעיים של מי גשמים המחלחלים בסדקי ובנקבובי הסלעים ואשר ניתן להפיק מהם מים. אקוויפר החוף ואקוויפר ההר מספקים כ- 40%  מצריכת המים של המדינה מדי שנה.

 

מיחזור מי ביוב (מי קולחין) לחקלאות מהווים כ- 18% מצריכת המים בישראל. רב מי הביוב בישראל עובר תהליך של טיהור והם מהווים כבר כיום את רוב המים המשמשים לחקלאות. שימוש במי קולחין חוסך כמויות אדירות של מים (ובאותה ההזדמנות מי הביוב מטופלים) מתוקים בחקלאות. השקיה באמצעות מי קולחין חוסכת גם את הצורך בדישון הקרקע. מדינת ישראל היא אחת המדינות המובילות בתחום של מיחזור שפכים. היקף מחזור השפכים במדינת ישראל הוא מהגבוהים בעולם, וישראל היא מהמדינות הבודדות בעולם המתכננת למחזר ולהשיב לחקלאות את מלוא פוטנציאל הקולחים. בארץ, עשרות מכונים לטיפול בשפכים, אם כי ניתן להקים עוד ולטפל ביותר שפכים. שני המפעלים הגדולים הארץ למחזור שפכים הם השפד"ן, המטפל בשפכי גוש דן ותשלובת הקישון, המטפל בשפכי חיפה והקריות. פוטנציאל המחזור של מי ביוב יכול להגיע ל- 65% מהצריכה הביתית והתעשייתית אם ינוצלו כל מי הביוב.

 

התפלה מהווה היום (2012) כ- 14% מצריכת המים הכוללת (איור 1) וכ- 40% מצריכת המים לשימושים ביתיים, ציבוריים ותעשייתיים. בשנת 2013 כמות המים המופקת ממתקני ההתפלה צפויה לעלות מעל 50% מכמות המים הנצרכת. תוך עשור, הפקת מים ע"י התפלה צפויה להגיע ל- 40% מכלל הצריכה ולכ- 90% מהצריכה הביתית, הציבורית והתעשייתית. היקף זה של התפלה יאפשר שיקום של מאגרי מי התהום ולשמירת הכינרת במפלס הרצוי. עם זאת, לתהליך התפלת מי ים מחיר גבוה גם כלכלית וגם סביבתית. התהליך הוא תהליך יקר הצורך אנרגיה וגורם לפליטה של פחמן דו-חמצני.

 

 

 

 

איור 1 מקורות המים השונים במדינת ישראל

 

 

פגיעה במקורות המים

בעקבות הצריכה ההולכת וגוברת של מים בישראל (בגלל הגידול הטבעי של האוכלוסייה), מקורות המים הלכו והתדלדלו ושאיבת יתר גרמה לנזק למי התהום והמלחה של בארות. איכות המים ירדה וחלק מהבארות נסגרו. שאיבת יתר מהכנרת גם כן עשוייה לסכן את איכות המים ע"י המלחה ובמקרים של ירידת מפלס קיצונית מתחת לקו האדום מקטינים את השאיבה ואף מפסיקים אותה.

אקוויפר החוף סובל במיוחד מזיהום בגלל צפיפות האוכלוסייה במישור החוף והשדות החקלאיים. פסולת ושפכים דולפים לעיתים אל מי התהום, כך גם דליפות של חומרים אורגניים, מתכות, דלקים ושפכים רעילים מאיזורי תעשייה. השדות החקלאיים מעובדים באינטנסיביות ומהם דולפים עודפי דשנים ושאריות חומרי הדברה.

 

הגורמים למשבר המים

משבר המים הקבוע בארץ נובע מהיותה מדינה שחונה בעלת אוכלוסייה צפופה יחיסית הגורמת ל חוסר איזון בין הביקוש למים העולה מדי שנה כמו ברב המדינות המערביות לבין האספקה היורדת בשל השינוי במשטר הגשמים , הקטנת החדירה למי תהום, וזיהום חלק ממקורות המים שלא ניתן עוד לעשות בהם שימוש.  הכנרת נמצאת כבר מספר שנים בשפל גדול ובדרך כלל מתחת לקו האדום התחתון בשל שאיבת יתר, ובשל פרק הזמן הממושך מאז השנה השטפונית האחרונה. במצבה הנוכחי של הכנרת, רק שנה חריגה מאוד, נוסח חורף 92, עשויה להשיב את הכנרת לקו האדום העליון. חרפים כאלה היו בעבר ויש להניח שגם יחזרו בעתיד אבל אין לדעת מתי ולא ניתן להסתמך על כך שתבוא שנה גשומה לפני שתהיה מצוקת מים.

 

סכנות:

קיים איום ממשי לפגיעה באספקת המים למשקי הבית של כלל האזרחים. למחסור קונקרטי במים, שיביא להטלת מכסות על הצריכה הביתית ויחמיר את אלה שכבר קיימות בתעשיה ובחקלאות , עלולות להיות השלכות חברתיות, בריאותיות, פוליטיות וכלכליות מרחיקות לכת. מדובר בפגיעה חמורה ביותר באיכות החיים של רוב האזרחים ברמה שלא הכרנו. כמו גם בהגברת התלות באספקה חיצונית ו/או בהתפלת מי ים.

בנוסף על מצוקת מים יכולה להיות פגיעה בערכי טבע והגנת הסביבה כתוצאה משאיבת יתר ומזיהום ממקורות המים לטווח הקצר והארוך הנובעים ממנה. 

 

פתרונות אפשריים

 

התפלה:

התפלה היא הכרחית וחשובה על מנת לספק את צרכי הציבור שרק הולכים וגדלים. הסתמכות על משאבי המים הטבעיים בלבד עלולה לגרום למצוקת מים בעקבות מספר שנים שחונות ולזיהום של משאבי המים הטבעיים. עם זאת, אין להתייחס להתפלה כמשאב אינסופי. התפלת מי ים הוא תהליך יקר, הדורש אנרגיה ומזהם את האוויר ע"י פליטת פחמן דו-חמצני. התפלת מי ים צריכה לבוא לאחר ניצול מקסימאלי של משאבי המים הטבעיים, טיפול ראוי בדליפות בצנרת, פיתוח טכנולוגי להקטנת אידוי וניצול טוב יותר של מים הניגרים לים.

ממשלת ישראל החליטה בשנת 2008 על יעד התפלה של 600 מיליון מ"ק לשנה בהקדם האפשרי ו- 750 מיליון מ"ק לשנה עד 2020. כיום מותפלים כ- 300 מיליון מ"ק לשנה.

 

חסכון והקטנת הצריכה:

מים בישראל נצרכים לשימוש ביתי, ציבורי ותעשייתי ולחקלאות. יש כמה דרכים להתמודד עם הקטנת הצריכה: 1) הסברה, חינוך והעלאת מודעות בקרב הציבור. 2) חידוד תודעה צרכנית נבונה והתאמת הגינון, החקלאות והתעשייה לצריכת מים נמוכה יותר. ניתן לחסוך במים על ידי התאמת הגידולים לאקלים, ושימוש בשיטות השקיה חכמות המונעות אידוי. כיום, המודעות לגינון חסכוני גדולה יותר מבעבר וגינות חסכוניות נפוצות יותר. יש להמשיך ולנקוט בגישה זו. 3) חקיקה והעלאת מחירי המים מעל הצריכה הבסיסית. 4) צמצום החקלאות. רב המים בישראל (כמיליארד מ"ק, איור 2) נצרכים לחקלאות כאשר כ- 35% מהם הם מי קולחין. השטח החקלאי בישראל ירד מ- 4300 ל- 2850 אלפי דונם מאז שנות השמונים. יש ערך חשוב לחקלאות בישראל ולייצור תוצרת מקומית. עם זאת, חלק מהתוצרת החקלאית מיוצאת לאירופה.

כדי להפחית את בזבוז המים של הציבור שמודע לחשיבות החיסכון, אך עדיין צורך הרבה באופן יחסי למצאי המים בארץ, הושקו קמפיינים עוצמתיים למען חיסכון במים, חוקקו חוקי מים חדשים בנושא ונעשית פעילות אינטנסיבית של הסברה בנושא חיסכון במים על ידי רשות המים, משרדי ממשלה, רשויות מקומיות, מוסדות חינוך ועוד.

 

 

 

 

 

איור 2: צריכת המים בישראל

 

 

שיפור תשתיות:

טיפול בפחת בצנרת ובדליפות של מים בתשתיות העירוניות (כ- 10%), מניעת זיהום מקורות המים (עיליים ותחתיים כאחד).

 

ניצול מי נגר והקטנת אידוי מי הגשמים: בגלל השטח העירוני הגדול בישראל שרק הולך וגדל, מי גשמים שנהגו בעבר לחלחל אל מי התהום מתאדים כיוון שהם זורמים בשטחים עירוניים. אפשר לנצל נגר גשמים (10% מכלל הצריכה השנתית) ולהגדיל חילחול למי תהום (טפול בטרסות ובפני השטח). התקנת מערכת איסוף מי גשמים בבתי ספר, מוסדות ציבור ובתים פרטיים גורמת לניצול טוב יותר של מי גשמים, מניעה של נגר והקטנת האידוי.

 

מקורות:

גבירצמן, ח., 2002, משאבי המים בישראל

נתונים מהלישכה המרכזית לסטטיסטיקה, רשות המים וחברת מקורות.



נבנה ע"י : סימפלי אד - מסנני מים, בר מים,  בניית אתרים, עיצוב אתרים